אודות הקמפיין
מוגבל/מקובל הינו קמפיין אשר מטרתו לשלב כמה שיותר בעלי מוגבלות שכלית בשוק העבודה.
על פי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2019, חיים בישראל יותר מ- 100000 אזרחים, אזרחיות, בנות ובני נוער עם מוגבלות: 15% מאזרחי ישראל בני 20 ומעלה (818,000 איש) הם עם מוגבלות תפקודית חמורה, ובנוסף למדו בישראל 235,240 תלמידים עם צרכים מיוחדים.
50% מהאנשים עם מוגבלות – לא עובדים.
מנתונים של נציבות שירות המדינה לשנת 2017, 66% ממשרדי הממשלה לא עומדים ביעד להעסקת אנשים עם מוגבלויות, שנקבע על 5%.
נהוג כיום להשתמש במונח “אנשים עם מוגבלות”, כדי לציין כל מי ששייך לקבוצה הגדולה של אנשים שיכולותיהם: הפיזיות, החושיות, הקוגניטיביות או הנפשיות, שונות מהיכולות הנחשבות בחברתנו כנורמטיביות. הסביבה החברתית, שתוכננה ונבנתה במשך שנים רבות מבלי לקחת בחשבון את צרכיהם של אנשים עם מוגבלות היוותה, ולעתים קרובות עדיין מהווה מחסום לשילוב ולהכלה של אנשים עם מוגבלות בחברתנו. דעות קדומות וסטריאוטיפים אומצו על-ידי כולנו במודע ושלא במודע לגבי אנשים עם מוגבלות. רבים מתייחסים לאנשים עם מוגבלות ברחמים, בפחד, בחוסר כבוד, ואפילו בזלזול. התוצאה היא, שאנשים רבים בחברתנו כמעט אינם פוגשים בחיי היומיום אנשים עם מוגבלות; לעתים בגלל היעדר נגישות פיזית ולעתים בגלל הדרה חברתית. השימוש בשפה מבטא לעתים קרובות תפיסות, הנחות מוקדמות וגישות חברתיות ותרבותיות. לא ניתן לבטא השקפת עולם חדשה במושגים ישנים, ארכאיים ולא מתאימים. כדי לנסח ולבטא תפיסות חדשות, גישות חדשות ומצבים חדשים, יש צורך בהמשגה חדשה; דהיינו ביצירת מושגים חדשים ומתאימים. דיבור וכתיבה כשלעצמם כמובן שאינם מספיקים כדי לשנות את אפשרותם ויכולתם של אנשים עם מוגבלות להשתלב כשווים בחברה. עם זאת, רגישות לאופן שאנו מדברים, מציגים וכותבים על אנשים עם מוגבלות יכולה לתרום לשינוי סטריאוטיפים וגישות שליליות ולקדם גישות חיוביות (עלם,2007). שינוי בגישה יכול לבוא בעקבות מודעות גבוהה יותר, מפגשים תכופים יותר ושיחות בעלות משמעות בחיי היום-יום באופן תכוף יותר בין אנשים בעלי מוגבלות לבין אנשים ללא מוגבלות. תקשורת ההמונים יכולה להוות דרך אפקטיבית להעברת מסרים אלה (Dahl, 1993).
בחברה הצרכנית של ימינו, בה גם עולם הערכים והתרבות עוברים תהליך של מיתוג ורייטינג, דיוקנה של החברה נקבע על פי דיוקן תרבות ההמונים שלה. כיום, חלק בלתי מבוטל של החברה סופגים מידע באמצעות טלוויזיה, עיתונים, הצגות וסרטים כך שכולם צורכים תרבות המתבססת על ערכים דומים. הדמוקרטיזציה הגדולה של המידע מביאה איתה גם דמוקרטיזציה של היררכיה. חוסר המאמץ לשנות את המצב הקיים מאפיין את מי שמשתתפים בתהליך והתוצאה היא שהצרכן מקבל את שתקשורת ההמונים בוחרת להציג. לפי ראייתנו, תרבות הצריכה וכל המשתמע מכך הוא אחד הנושאים הבוערים בחברתנו כיום. ועל כן, בחרנו להציג סקירה על תפקידה החשוב של השפה בעיצוב תפיסות ואת האופן בו תפיסתנו על אנשים עם מוגבלות מתעצבת לאור המוצג לנו בתקשורת.
התקשורת מעלה לסדר היום את בעלי המוגבלות רק בעת הפגנות ומחאות, לא נותנת את הדעת של תפקידה החברתי לעורר שינוי בתפיסה הציבורית והפוליטית, על מנת לקדם ערכים ופעולות המשלבים בעלי מוגבלות בחברה. למעשה, קיימת הדרה של בעלי מוגבלות מהמסכים. זוהי הבניית מציאות המקדמת חברה מושלמת, בעלת אידיאל יופי אחיד, ללא מקום לשונה, לאחר, לבעל מוגבלות.
במסגרת פרויקט זה, הקמנו אתר אינטרנט אשר חושף את בעלי המוגבלות ואת רצונותיהם להיטמע בשוק העבודה.
תוכלו למצוא כאן סרט דוקומנטרי אשר מספר את סיפור חייו של חי אליהו, עלם צעיר שרוצה כל כך להיות כמו כולם.
המסר שלנו: בעלי מוגבלויות הם לא שונים מאף אחד, ומגיעה להם הזכויות כמו לאנשים נורמטיביים, בעיקר בפן התעסוקתי.
אנו, רואים את עצמנו כמובילי דעת קהל, הצלחנו בשנתיים האחרונות ליצור שינוי חברתי במגדל העמק בשיתוף "דיור בעמק"
ומפה אנו ממשיכים לאזורים אחרים בארץ. אנו קוראים לכם לשלב בעלי מוגבלויות ובעלי מוגבלויות שכליות בחברה ובשוק העבודה.
מוזמנים להזמין אותנו ואת דיירי דיור בעמק לפאנלים.
אז מי אנחנו?
עדי דיין - _______________________________________________________________
______________________________________________________________________
קורן אוחיון - _____________________________________________________________
_______________________________________________________________________
עמית בן שלוש - ___________________________________________________________
______________________________________________________________________
זוהר אוחנה- _____________________________________________________________
______________________________________________________________________
